
אני חולה על עוגיות. וגם על טקילה.
ובנוסף לעוגיות וטקילה, אני גם אוהבת לצלם נשים. לייצר מרחב נעים וזורם שמאפשר למצולמות שלי להתנסות, ולהעיז.
לא לשפוט את עצמן או לבקר את הגוף שלהן ובמקום זאת - לראות את עצמן באור שונה.
להניח מחוץ לדלת - רק לכמה שעות - את הילדים, המטלות, העבודה, בן/בת הזוג, הדעות הקדומות, חוסר הביטחון וכל שאר השיט של היום יום ופשוט... להרגיש טוב. להרגיש שוות. לחוש סקסיות.
פאקינג לעוף על עצמן.
כמה זה כבר קורה? כמה כבר החברה שלנו מאפשרת לנו את זה?
אז אצלנו ביחד - זה קורה.
היייי זאת אני אוכלת עוגיה
למה דווקא בודואר?
כנשים, החברה מלמדת אותנו להקטין. להצניע. להיות מנומסות ועדינות. שאנחנו גדולות מדי, או לא מספיק מלאות במקומות הנכונים. שאנחנו לא מספיק, נקודה. ואם במקרה יש לך ביטחון עצמי? פייי תראו את זאתי מתלהבת מעצמה.
אני רוצה להפוך לחלוטין את המשפט הזה ולהעניק לו משמעות אחרת, עוצמתית ומלאה ב-joy :)
פייי תראו את זאתי מתלהבת מעצמה כי היא אש !!!
כי בכולנו יש אש. ויש ביטחון. ויש תשוקה.
היייי אני לא רק אמא. אני לא רק בת-זוג. לא רק עובדת או מנהלת. לא רק המנכל"ית של החברה או הבית (או שניהם?). אני אישה. אני לוהטת. אני סקסית למות. אני גם בשבילי.
והתחושה הזאת? התעופה העצמית הזאת? היא הדבר הכי ממכר לצלם, באחריות.
אין דבר שאני יותר אוהבת מלעבור איתך את התהליך הזה: לצחוק ולקשקש, אולי גם קצת לדמוע תוך כדי הצילומים (דמעות של שתינו, אני מבטיחה לך :) ואז לשלוח לך את התמונות שבועיים אחרי ולקבל את ההודעה:
זאת אני?! אני לא מאמינה שזאת אני!
תאמיני. כי זאת את. ויש בך את זה בענק.
בואי לעוף על עצמך, איתי ביחד.
מבטיחה שיהיה לנו כיף.
העוגיות והטקילה יעזרו :)

